החלטה בתיק מ"ת 5265-08-11

1.         לפני בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו של המבקש.

2.         נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גניבה ונהיגת רכב ללא רשיון נהיגה, בזמן פסילה וללא ביטוח.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים הפליליים בעניינו.

3.         בהחלטה שניתנה ביום 7.8.11 הורה ביהמ"ש על שחרורו של המבקש למעצר בית מלא אצל הוריו ובפיקוחם, כאשר להבטחת מילוי התנאים נדרש המבקש להמציא התחייבות עצמית והתחייבות צד ג' ע"ס של 10,000 ש"ח, כל אחת.

4.         ביום 25.9.11 הוחלט להקל בתנאי מעצרו של המבקש ולהתיר לו לצאת ממקום מעצרו לצורכי עבודה עם אחיו ובפיקוחו, בימים א - ה, בין השעות 7:00 ועד 17:00 וביום ו', בין השעות 7:00 ועד 15:00. כערובה למילוי תנאי השחרור, הפקיד האח סך של 3,000 ש"ח בקופת ביהמ"ש.

5.         במסגרת הבקשה הנוכחית מבקש המבקש ביטול מעצר הבית כליל.

            בבסיס הבקשה עומדים נימוקים אלה :

            המבקש נמצא במעצר בית (תחילה מלא ובהמשך חלקי) למן תחילת חודש 8.11;

            לאחר שהמבקש כפר בעובדות כתב האישום, נקבע התיק לשמיעה לחודש 9.11, כאשר כתב האישום מונה 45 עדים שיש להניח כי שמיעתם תיארך;

            המבקש עמד בתנאי השחרור שנקבעו ולא נרשמה הפרה לתנאים;

6.         המשיבה מתנגדת לבקשה.  לשיטתה, חומרת המעשים המיוחסים למבקש, התכנון המוקדם וההתארגנות לביצוע מעשה הגניבה נשוא כתב האישום, מלמדים על מסוכנותו - מסוכנות אשר בעינה עומדת.

 7.        סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו 1966 קובע :

"א) עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה".

כידוע, "... במסגרת בקשה לעיון חוזר, לא נפתח דיון מחודש בסוגיית עצם ההצדקה למעצר, או לחלופת מעצר והתנאים שנקבעו במסגרתה. עיקרו של הליך העיון החוזר הוא בבחינה ובדיקה האם מאז ההחלטה המקורית שניתנה אירעו עובדות או נסיבות חדשות או מעבר זמן רב שיש בהם כדי לשנות את נקודת האיזון הראויה בין עניינו של הנאשם בהגשמת חירותו האישית כפרט לבין האינטרס הציבורי בהגנה על בטחון הציבור והבטחת תקינות ההליך השיפוטי". (ראה בש"פ 2/06 - אייל זילברפרב נ' מדינת ישראל).

8.         אכן, הימשכותם של ההליכים הוכרה בפסיקה כזו המהווה עילה לעיון חוזר; גם הזמן שחלף למן שוחרר המבקש למעצר בית, אף אם חלקי, יכול להוות בנסיבות דידן, עילה לעיון חוזר. יחד עם זאת יש לבחון את מכלול הפרמטרים ובכללם מה מידת ההגבלה שהוטלה על המבקש, משך הזמן הצפוי להימשכות ההליכים, האישומים אשר תלויים כנגדו וכיוצ"ב. במסגרת זו ביהמ"ש נדרש, למעשה, לאזן מחד בין השיקולים והאינטרסים השונים הפועלים בעניין, כאשר נקודת האיזון עשויה להשתנות לאור העילה לעיון חוזר.

9.         בקשת המבקש להסיר את כל התנאים המגבילים הינה בקשה גורפת בנסיבות העניין ולא מצאתי להיעתר לה. עם זאת, שוכנעתי כי יש מקום להקל בתנאים שנקבעו.

למסקנה זו הגעתי הן לאור העובדה כי משך 8 חודשים בהם נתון המבקש בתנאים מגבילים לא נרשמו הפרות, דבר המלמד שהוא הצדיק את האמון שביהמ"ש נתן בו ויש בו כדי להשליך על שאלת המסוכנות והן נוכח העובדה כי עד תחילת משפטו יחלפו יותר מ 12 חודשים מתחילת מעצרו.

בהינתן שני אלה, לאחר שלקחתי בחשבון את מהות העבירות המיוחסות למבקש ואת העובדה כי בעברו רשומה הרשעה אחת בפלילים (משנת 2003), ובעורכי איזון בין חירותו של המבקש מחד ובין האינטרס הציבורי מנגד, אני מורה על שינוי בתנאי שחרורו של המבקש, באופן ששעות מעצר הבית המלא, יצומצמו לשעות 21:00 ועד השעה 7:00.

כל יתר תנאי השחרור שנקבעו, כולל פיקוח בשעות העבודה ולרבות הערבויות הכספיות יעמדו בעינם עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגד המבקש.